בטבלה המחזורית של המדע, המימן ניצב בראש. הוא לא שם בגלל בחירה שרירותית, אלא כי הוא האב המוליד של כל המציאות הגשמית. המדע מכנה אותו "מספר 1", אבל בליבה (The Core) אנחנו קוראים לו בשמו האמיתי: האות א'.
המימן הוא היסוד הפשוט ביותר – פרוטון אחד, אלקטרון אחד. הוא ה-1 המוחלט. ביהדות, המספר 1 הוא לא סתם כמות, הוא מהות האחדות.
העובדה שהמימן הוא היסוד השכיח ביותר ביקום (כ-75% מכלל החומר הגלוי) היא הדרך של הבורא לומר לנו: אל תטעו בריבוי הגלקסיות ובמורכבות החומר; הכל נשען על האחד. המימן הוא ה-א' של "אנכי", הנקודה הראשונה שבה האור האינסופי מצטמצם לכדי חלקיק כדי להתחיל את סיפור הבריאה. בלי ה-א' הזו, אין מים, אין שמשות ואין חיים.
האות א' - אלופו של עולם
כשמפרקים את המבנה של האות א' כפי שהיא נכתבת בכתב דפוס, נחשף הקוד הגנטי של המציאות.
היא בנויה משלושה חלקים שיוצרים מתח קוסמי:
י' עליונה: מייצגת את המים העליונים – המחשבה האלוקית, האור האינסופי שמעל לטבע. המקור שממנו הכל מתחיל.
י' תחתונה: מייצגת את המים התחתונים – העולם הגשמי שלנו, החומר המוגבל, האטום שאנחנו מודדים במעבדה.
ו' החיבור: הקו האלכסוני המקשר ביניהן. זהו הרקיע, הצינור שדרכו האור העליון זורם אל החומר. בלי ה-ו' הזו, העולם היה מתפרק לרסיסים של אין-אונות.
אם נחשב את הגימטריה של מבנה ה-א' (י' עליונה = 10, י' תחתונה = 10, ו' החיבור = 6), נגיע בדיוק למספר 26.
זהו שמו המפורש של הבורא, שם הוי"ה (י-ה-ו-ה), שערכו 26. המדע מצא את ה1 (המספר האטומי), אך הליבה חושפת שה-1 הזה הוא בעצם שער שדרכו שם הוי"ה מהווה את המציאות בכל רגע.
המימן והמים
המימן (Hydrogen) הוא "מוליד המים". בסיפור הבריאה, המים הופרדו בין עליונים לתחתונים, ומאז כל הבריאה היא געגוע לאיחוד. המימן הוא ה-א' שנמצאת שם כדי להזכיר למים התחתונים שיש להם שורש עליון.
בקבלת הרמ"ק והאריז"ל, המים הם הייצוג הגשמי של ספירת החסד. למה? כי המים הם היסוד היחיד שאין לו צורה משלו – הוא מקבל את הצורה של הכלי אליו הוא נכנס. זהו שורש החסד: התפשטות אינסופית וביטול עצמי.
החסד הוא הרצון של הבורא להשפיע בלי גבול. המים תמיד שואפים לזרום מהמקום הגבוה למקום הנמוך. זהו הצינור של ה-ו' בתוך ה-א' של המימן: האור יורד מה-י' העליונה (המאציל) אל ה-י' התחתונה (הנברא).
חז"ל משווים את התורה למים. למה? כי כמו המים, התורה יורדת ממקום גבוה (חכמה אלוקית) למקום נמוך (שכל אנושי) בלי להשתנות במהותה.
המימן והשמש
המדע מנסה לחקות את השמש עם היתוך קוונטי. הם רוצים אנרגיה אינסופית. אבל הם לא מבינים שהשמש פועלת על ביטול. המימן הופך לאור רק כשהוא מוותר על האני שלו ומתמזג עם חברו.
זהו סוד הגאולה: כששני יהודים מתאחדים, פורצת אש של שכינה שמאירה עולמות. המימן הוא המורה הגדול שלנו – הוא מראה לנו שחומר הופך לאור רק דרך אחדות.
תסתכלו על השמש: היא מחזיקה את כל החיים, אבל אי אפשר להסתכל עליה. למה? כי היא מייצגת את הדרגה של ביטול במציאות. המימן בשמש מוותר על קיומו הגשמי כדי להפוך לאור רוחני שמחיה את כדור הארץ.
הגאולה היא הרגע שבו האדם הופך למימן. הוא מפסיק להיות "חומר" כבד, גאוותן ונפרד, והופך ל-א' שקופה.
כשאנחנו מסתכלים על השמש, אנחנו לא צריכים לראות כדור אש. אנחנו צריכים לראות את העתיד שלנו: מצב שבו האור האלוקי (האין) זורם דרכך בלי שום חציצה של אני. המימן הוא המורה שלנו – הוא מראה לנו שחופש אמיתי ואור אינסופי נמצאים רק בצד השני של הוויתור על הגאווה.